קוראים לי פרנקלדה: וואו, איזו רוח… טירוף!

בר זינגר, 12.06.2026

הרבה דובר על “קוראים לי פרנקלדה”, זמן רב לפני שהגיע לנטפליקס היום בשעות הבוקר. הסרט, המשמש כפריקוול לסדרת טלוויזיה קצרה, הוא הסרט המקסיקני הראשון שנוצר כולו בטכניקת סטופ מושן – הישג משמעותי עבור צמד הבמאים המוכשרים ארתורו ורוי אמבריז, שזהו סרט הביכורים שלהם.  הסיבה השנייה לדיבור הבלתי פוסק על הסרט הזה היא מעורבותו של גיירמו דל טורו – השם המזוהה ביותר כיום עם קולנוע הפנטזיה המודרני. ״אני פרנקלדה” מגיע לנטפליקס ארבע שנים לאחר יציאתו של “גיירמו דל טורו מציג: פינוקיו”, סרט הסטופ מושן זוכה האוסקר של דל טורו עצמו, שהופק במקסיקו באופן חלקי בלבד.

הקשר נרקם בזכות מייל שהאחים אמבריז ששלחו לדל טורו – שלמזלם הוא גם פתח. כבר בשלבים המוקדמים של הפרויקט הוא זיהה את הפוטנציאל הייחודי שלו, ליווה את תהליך היצירה, והפך לאחד הגורמים הגדולים ביותר להצלחה שלו. במשך יותר משנה לפני יציאתו, דל טורו לא הפסיק לקדם את הסרט ברשתות החברתיות, שיתף עליו שוב ושוב, ודאג שכל אדם בעולם ידע ש״קוראים לי פרנקלדה״ בדרך לקהל הרחב.

תמונה מאתר TMDB.

“קוראים לי פרנקלדה” מגולל סיפור התבגרות שובר לב על ילדה עקשנית, מלאת דמיון וחסרת ביטחון, שגדלה להיות גם נערה כזאת. פרנסיסקה אימלדה היא צעירה שחיה מקסיקו של המאה ה־19, שחולמת להיות סופרת בעולם שמסרב לקחת אותה ברצינות. מגיל קטן, היא בורחת בקביעות מהמציאות הבודדה ומסבתה השמרנית, אל הדמיון ואל הסיפורים שהיא כותבת. כאשר נסיך האימים, גיבור אותן יצירות, פורץ אל המציאות העצובה שלה – הדמיון מפסיק להיות מקום מפלט והופך למסע אמיתי וסוחף בממלכה האפלה והצבעונית שלו.

תמונה מאתר TMDB.

אחד ההישגים המרשימים ביותר של “קוראים לי פרנקלדה” הוא היכולת שלו לדחוס עולם עצום מימדים, ומערכת חוקים מורכבת ומסועפת לתוך פחות משעתיים, מבלי לאבד את הצופה בדרך. האחים אמבריז בונים בקצב מסחרר יקום פנטסטי, גותי ופסיכדלי שבודאות הזריק לעצמו סטרואידים. הוא מאוכלס בדמויות, יצורים ורעיונות שנדמה כי נשלפו מעשרות סיפורים שונים שגיירמו דל טורו לא הספיק לכתוב בעצמו. הכל מתחבר בהרמוניה לא הרמונית לכדי יצירה קוהרנטית וברורה להפליא.

הסרט צפוי לעורר לא מעט מחלוקות. מאחורי מעטפת האנימציה הצבעונית מסתתרות סיטואציות מורכבות ונושאים כבדים שלא מותאמים לקהל צעיר. יש מי שיראו בכך חשיפה מוגזמת של ילדים למציאות קשה דרך עולם פנטסטי, ובמקרים מסוימים יהיה קשה להאשים אותם. ”קוראים לי פרנקלדה” הוא עולם שמצליח להיות בו זמנית בדיוני וריאליסטי, מלא חיים ומוות, וכזה שמסרב לפשט את המורכבות הזאת עבור הצופה – לא משנה בן כמה הוא.

תמונה מאתר TMDB.

“קוראים לי פרנקלדה” לא רק נראה מקורי – מושרשת מקוריות בבשרו ועצמותיו. כל סרט סטופ מושן מבורך, במיוחד בתקופה שבה חלק גדול מתעשיית האנימציה עסוק בניסיון לשחזר את השפה הוויזואלית המדהימה של “ספיידר וורס”. ”קוראים לי פרנקלדה” לא מסתפק רק בלהיראות שונה בנוף – הוא משלב אנימציה מרהיבה עם עולם מפוצץ מקוריות מעוררת קנאה, מהעיצוב הוויזואלי ועד הפרטים הקטנים ביותר.

השירים בסרט מצליחים לעשות את מה שמיוזיקלים רבים נכשלים בו – הם לא מרגישים כמו עצירה של העלילה לטובת השיר. כל אחד מהם מקדם את הסיפור, כך שהמעבר לשירה מרגיש טבעי לחלוטין. למרות שנהניתי מכל השירים בסרט, רק אחד מהם הצליח להישאר איתי – שיר שבתרגום לעברית נקרא “נסיך האימים”. השירים כולם מבוצעים על ידי המדבבים של הדמויות, ואחת ההחלטות המוצלחות ביותר של האחים אמבריז הייתה לשמור על הקאסט המקורי של הסדרה, שעבור רובם זה הסרט הראשון. כל אחד מהמדבבים מצליח להעניק לדמותו עומק, ובכך מוסיף שכבת חיים נוספת לעולם שמרגיש חי ונושם גם בלעדיהם – העולם הפנטסטי שבנו האחים אמבריז.

תמונה מאתר TMDB.

“קוראים לי פרנקלדה” ייזכר לא רק בזכות ההישג ההיסטורי שלו עבור עצמו ועבור האנימציה המקסיקנית, לא רק בזכות הטראומות שהוא צפוי להשאיר אצל לא מעט ילדים שיצפו בו, ואפילו לא בזכות האיש המדהים שהוא גיירמו דל טורו. הוא ייזכר משום שהוא סרט נהדר, מרהיב, מרגש ושאפתני, שמבוים בידיים טובות. הוא ייזכר משום שהוא מצליח לרתק גם קהל מבוגר, ומשום שהוא מקורי בתקופה שבה מקוריות הופכת לנדירה יותר ויותר. בזכות העובדה שהוא אמיץ מספיק כדי ללכת עד הסוף עם כל רעיון מוזר או קיצוני, עם שילוב מבורך של אמירות חברתיות ופמיניסטיות חדות, מבלי להטיף ומבלי לעצור את הסיפור לטובת המסר. מעל הכול, “אני פרנקלדה” ייזכר כסרט שאינו מנסה לרצות אף אחד ובכל זאת מצליח לרצות כל כך הרבה צופים. הוא ייזכר כי האחים אמבריז יוצרים את האומנות שלהם בלי בושה, בלי התנצלות ובלי רחמים.