באקרומס: אימה חדשה-ישנה שמחלחלת עמוק

עופרי אטרצ'י - ניב, 1.6.2026

פעם הלכתם בבית הספר שלכם אחרי שעות הלימודים? המסדרון חשוך, אורות הפלורסנט מרצדים, ופתאום הכול מרגיש מפחיד, נכון? אבל למה בעצם? זה אותו מסדרון מוכר, רק קצת אחר. אימה לימינלית היא תת ז׳אנר המתמקד בתחושה שמגיעה ממראה של מרחב לימינלי כמו בריכת שחייה נטושה או בניין משרדים ריק. היא מעוררת תחושות של נוסטלגיה, לצד עצב מוזר ואי נוחות שמציפים אותנו כאשר אנו מביטים בחללים נטושים. את האימה הזו חוקר לעומק הסרט החדש "באקרומס".

תמונה מאתר TMDB

״באקרומס״ או "החדרים האחוריים" הם אגדה אורבנית אינטרנטית שהתפתחה בעקבות פוסט באתר 4chan. תחילה, פורסמה תמונה של חנות ריקה שעוברת שיפוצים. לאחר מכן עלתה תמונה של חלל משרדים נטוש עם טפט בצבע צהוב, שאליה צורף הטקסט: "אם לא תיזהרו, אתם עלולים לעבור דרך המציאות בנקודה הלא נכונה ולהגיע אל הבאקרומס". בפוסט תוארו הבאקרומס כחלל משרדים ריק המעורר תחושת אי נוחות, שנדמה כי נמשך ללא סוף. נטען כי אם תשמעו קולות צעדים בבאקרומס, הרי ש”משהו” כבר שמע אתכם ועלה על עקבותיכם.

את סרטון היוטיוב הראשון בנושא הבאקרומס יצר היוטיובר קיין פיקסלס (קיין פרסונס) שהיה אז בן 16 בלבד, בתוכנות בלנדר ואדובי אפטר אפקטס. הסרטון, שנעשה בסגנון "פאונד פוטג׳", מתאר אדם שנכנס אל הבאקרומס ומגלה יצור מסתורי שאורב בחלל הפלורסנטי. מאז יצר פרסונס סרטונים נוספים שהרחיבו את ה"לור" והעולם של הבאקרומס. בו זמנית, קהילות אינטרנטיות נוספות יצרו גם הן סיפורים נוספים המתרחשים בתוך החלל הלימנאלי האינסופי.

הסרטונים בערוץ של קיין פיקסלס הפכו לעוגן המרכזי של אגדת הבאקרומס, שהמשיכה להתפתח בפורומים באינטרנט וצברה פופולריות עצומה. אנשים נוספים הרחיבו על העולם עם סיפורים משלהם, ואפילו סדרת האנתולוגיה "סיפורי אימה אמריקאים" הציגה פרק שעוסק בבאקרומס.

תמונה מאתר TMDB

בשנת 2023 פנה אולפן A24 לפרסונס עצמו עם הצעה לייצר סרט באורך מלא אודות באקרומס. מדובר בצעד באמת יוצא דופן, שכן האולפן יכל לקנות את הזכויות ולתת לקולנוען מנוסה יותר להתעסק בחומר. אבל הבחירה הייחודית דווקא בפרסונס, שיצר את סרטון היוטיוב המקורי כנער ומאז המשיך לפתח את היקום – הביאה להתלהבות וציפייה מאוד גדולה לקראת הסרט, גם בקרב מעריצי סרטוני הבאקרומס וגם בקרב חובבי קולנוע שהתעניינו בתוצאת הניסוי הקולנועי המיוחד הזה. את הבחירה בבמאי טירון מגבה מעטפת הפקה מרשימה, חזקה ועתירת ניסיון. אוזגוד פרקינס, אחד הבמאים והיוצרים החמים בז'אנר האימה, היוצר והכותב של "לונגלגס" – הפעם בתפקיד מפיק. בגזרת ההפקה אפשר למצוא גם את ג'יימס וואן שעבד על סרטי "המסור" ו"לזמן את הרוע", וגם את שון לוי שהפיק את "המפגש".

הסרט ״באקרומס״ מגיע בתזמון נהדר יחד עם סרט אימה נוסף שנוצר גם הוא על ידי יוטיובר. ״אובססיה״ של קארי בארקר גורף כרגע תשבוחות והצלחות קופתיות מטורפות, עם רווחים של כ-100 מליון דולר על תקציב של פחות ממליון. התקציב של באקרומס אומנם פחות צנוע, שכן ההפקה בנתה מאפס את תפאורת החללים המשרדיים המקריפים. אבל בכל זאת, מדובר בסרט צנוע למדי, עם קאסט מצומצם הנשען בעיקר על אימה פסיכולוגית, ולא על אפקטים גרנדיוזיים ויוצאי דופן.

לא צריך לדעת שום דבר מראש. פרסונס רצה לייצר סרט שיהיה נגיש גם למעריצי באקרומס וגם לצופים חדשים שזוהי האינטרקציה הראשונה שלהם בנושא. אין צורך בשום היכרות מוקדמת או בצפייה בסרטונים כדי להנות מהחוויה. יחד עם זאת, מעריצי באקרומס לא נשארו מאחור. קיין פרסונס הבהיר כי הסרט מבוסס על סדרת סרטוני היוטיוב שיצר – לאו דווקא על סיפורי הבאקרומס בפורומים האינטרנטים השונים. לדבריו, הוא הקפיד שלא לסתור מידע שכבר הוצג בסרטונים, ואף שילב בסרט "איסטר אגס" עבור המעריצים הותיקים.

תמונה מאתר TMDB

הניסוי צלח באופן יחסי. מבחינת התיווך של עולם הבאקרומס לקהל חדש – הסרט אכן מצליח להכיר לנו את יקום האימה הלימינאלי בלי צורך בידע מקדים. בנוסף, הסרט אכן מפחיד, אבל לא באופן צפוי. האימה של “באקרומס” מחלחלת לאט ובשקט, ובהתאם לכך, לא מדובר בסרט אימה מהיר, עמוס בג׳אמפסקרים. הקצב האיטי, הסבלני והמותח של הסרט בהחלט משרת אותו. הצפייה מעוררת אי נוחות ברמות הגבוהות ביותר. ככל שהדמויות נכנסות עמוק יותר אל נבכי היקום הלימינלי, כך החדרים הופכים למעוותים יותר והגיוניים פחות. במקביל, הדמויות עצמן מתחילות לאבד אחיזה במציאות ולהיכנע לדחפים שלהן.

חוץ מהאסטתיקה הכללית, אלמנט הפחד של הסרט מסתמך גם על עבודת המשחק של שני השחקנים הראשיים, צ'ואיטל אג'יופור (שהועמד לאוסקר על "12 שנים של עבדות") ורנאטה ריינסב (שהועמדה לאוסקר האחרון על תפקידה ב"ערך סנטימנטלי") . השניים מגלמים דמויות, שכמו הבאקרומס עצמם, לא מרגישות שייכות למציאות שבה הן חיות. שתי הדמויות נלחמות בשדים פנימיים ומתמודדות עם משברים לא פתורים. במהלך הסרט, יצטרכו הדמויות לבחור האם, באופן מטאפורי ופיזי, לזחול החוצה בכל הכוח או לוותר ולהישאר כלואים בעבר.

התוצאה בהחלט עובדת, ובו זמנית גם לא מאכילה את הצופה בכפית. הסרט לא מעניק תשובות סופיות לגבי הבאקרומס עצמם – כיצד נוצרו, ואילו חוקים מכתיבים את פעולתם. הסרט לא חושף עד הסוף את סיפור הרקע או את גורלם הסופי של הדמויות ואין לו " פואנטה" או טוויסט. במקום, הוא מבקש מאיתנו לשבת בחוסר הנוחות שלנו, בלי תשובות או מסקנות. יש כאלו שיצאו מתוסכלים, יש כאלו שיצאו מרוצים, וזו החוויה שהסרט מנסה להעניק. בכל מקרה, אפשר להעריך את הכוונה לייצר חוויה לא ברורה בעולם בו הכל בנוי ומכוון לסיפוק מיידי.

תמונה מאתר TMDB

הרגעים החזקים ביותר ב”באקרומס” הם דווקא אלו המצולמים בסגנון “פאונד פוטג׳”, במצלמות מרצדות. ה״מפלצת״ מאיימת במיוחד כל עוד היא צל מסתורי שנותר מחוץ לשדה הראייה, הרודף אחר אדם האוחז במצלמה. רגע החשיפה שלה פוגע במידה מסוימת בקסם, ומפוגג חלק ניכר מהאימה שהסרט מצליח לבנות עד לאותו שלב.

בעוד שהוויזואליה מרשימה ומסקרנת, התסריט עצמו נותר החלק החלש ביותר של הסרט. הוא לא מצליח לייצר רגעים מיוחדים או זכירים במיוחד ולעיתים מרגיש מעט לוקה בחסר. בכל זאת, באקרומס עובד, ונראה שגם משאיר פתח ליצירות נוספות באותו העולם. האסטתיקה היחודית שלו והעיוות המוכר אך מלחיץ של המציאות, ישארו איתכם גם אחרי הצפייה וילוו אתכם בכל פעם שתלכו במסדרון פלורסנטי מהבהב.

גם אם הוא לא יתאים לכולם, “באקרומס” הוא סרט אימה ייחודי, מרענן וחדש בנוף. יותר מכל, הוא משאיר מסר נוקב להוליווד: תנו יותר הזדמנויות ליוצרים חדשים וצעירים.

תמונה מאתר TMDB

אולי שווה להתחיל לעשות הקרנות מגיל 18 ומעלה

לצערי, צפיתי בסרט עם כמה חבורות של נערים. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בקהל צעיר שלא מצליח לשבת בשקט ומפריע לחוויית הצפייה, אבל זו הפעם הראשונה שאני רואה את מנהל הקולנוע עוצר את ההקרנה כדי להעיר להם. אני לא יודעת אם זה בגלל שמדובר בסרט אימה, בגלל שהמקור שלו הוא סדרת סרטוני יוטיוב, או משום שזו הייתה הקרנת סוף שבוע – אבל עצוב לראות כמות לא מבוטלת של צופים בוחרת לעזוב את האולם בגלל המטרד הזה. אני אוהבת לראות סרטים בקולנוע. הפופקורן, המושב והמסך הגדול הם חלק בלתי נפרד מחווית הצפייה. אבל כשמיעוט רועש הורס לכולם את הערב, קשה שלא לתהות אם לא היה עדיף להישאר על הספה ולחכות שהסרט יגיע לסטרימינג. פשוט חבל.