חובבי אימה? הסרט הזה הוא האובססיה החדשה שלכם

הדס גינת, 28.05.2026

אם אתן מכירות גברים שמצליחים להתחבר רגשית לדמויות כמו הג'וקר, בוג'אק הורסמן או פטריק בייטמן – כדאי שתברחו ומהר. עכשיו אפשר להוסיף רשמית גם את ברון, הדמות הראשית בסרט החדש "אובססיה", לרשימת תמרורי האזהרה הללו. בשנים האחרונות אנו עדים לגל של יוטיוברים וקומיקאים שמציפים את ז'אנר האימה וממציאים אותו מחדש, מג'ורדן פיל ועד לג'וש רובן. בהחלט אפשר להכניס את קארי ברקר, שהתחיל את דרכו ביצירת מערכונים ויראליים, לרשימה המכובדת הזאת.

באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

כולנו פגשנו את הבחור הזה ששקוע עמוק מדי בפרינדזון. ברון מאוהב בניקי, חברת הילדות שלו שמבחינתה הוא לא יותר מידיד קרוב, אך ברון מאוהב עד כלות בגרסה שלה שבנה לעצמו בתוך הראש, שמנותקת ממנה לחלוטין. משאלת האהבה שלו יוצאת מכלל שליטה, דבר שאינו ייחודי כשלעצמו וכבר ראינו אותו בכל סוגי המדיה ובשלל ז'אנרים. עדיין, הבמאי קארי ברקר מצליח לרענן את הנוסחה הלעוסה. "אובססיה" לא מפחד ללכת עד הסוף; הוא מגעיל, מלחיץ וקרינג', לפעמים אפילו באותה הסצנה ממש. בכל שנה עולה לאקרנים סרט חדש שמבטיח להיות "הדבר הכי מפחיד שתראו אי פעם", ואז מתברר כאכזבה יומרנית שמנסה להיות אמנותית מדי, עם שוטים מרהיבים שמתאימים לכל היותר כשומר מסך חדש לטלפון. לעומת זאת, הצילום ב"אובססיה" לא נועד להיות רק יפה – הוא מעניין ויזואלית ובעיקר אנושי. הדיוק הוויזואלי הוא מה שהופך את היצירה הזאת לכל כך מיוחדת. בעולם קולנועי שמוצף בתאורה חלבית ואפורה, ברקר משתמש בתאורה כדי להגביר את האימה והמתח. הדמות של ניקי מתחבאת בצללים ופניה כמעט ואינם גלויים, מה שהופך אותה למפחידה ומאיימת פי כמה.

באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

הסרט נעשה בתקציב זעום של מיליון דולר (סכום מרשים לתעשייה המקומית בארץ, שלא מגרד את הסטנדרט האמריקאי). למרות זאת, ערכי ההפקה שלו נראים פנומנליים, וזאת הודות לעבודה הטכנית הנהדרת של מחלקות הצילום, התאורה והארט. המעצבת האמנותית ויויאן גריי מצליחה לגרום לצופה להרגיש כאילו נתקע יחד עם הדמויות בפרברים של שום מקום, באווירה שמרחפת בין שנות ה-80 להווה. הדיסנונס בין ה״נורמליות" של הסטים להזיה שמתרחשת על המסך רק מעצים את הקריפיות של הסרט.

המשחק ב״אובססיה״ עוצר נשימה והקאסט כמעט אנונימי לחלוטין, בניגוד לאובססיה ההוליוודית להישען על שמות גדולים. אינדה נבארט המגלמת את ניקי, מצליחה לגעת בכל רגש אפשרי על הסקאלה ומציגה מנעד רגשי שלא היה מבייש את מריל סטריפ. היא לא רק מטורפת – היא מוטרפת, חסרת אונים וגם שולטת במצב. מייקל ג’ונסטון מצליח לגלם באמינות את ברון, ה“נייס גאי” שזומם באובססיביות על חברתו הטובה – דמות פתטית בכל מובן אפשרי, ועדיין כריזמטית ומסקרנת מספיק כדי להחזיק על כתפיה את תפקיד הדמות הראשית של הסרט.

באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

קשה להצביע על האלמנט הטוב ביותר ב״אובססיה״, מפני שהכל מתמזג יחד בצורה מושלמת. כל רכיב מחמיא לאחר, עד שכולם נבנים לכדי קקפוניה מחרישת אוזניים, שגורמת לצופה לרצות לקרוע את העור מהפנים. אל תפספסו את ההזמנות לראות את הסרט הזה על המסך הגדול, ורצוי באולם מפוצץ באנשים. אף אחד שם לא יישאר אדיש: אנשים יתגלגלו מצחוק, ישתנקו, יכסו את העיניים ויצעקו בבהלה. חלקם אף יצליחו להביע סימפתיה כלפי ברון – וכפי שכבר הזכרנו למעלה, מדובר בתמרור אזהרה, דגל אדום, ומומלץ לברוח על נפשכן בריצה.

לא פלא שהסרט רשם הצלחה קופתית מרשימה, והמכירות רק הולכות ומטפסות. "אובססיה" מוכיח שקולנוע איכותי לא צריך להישען על תקציבי ענק, אלא להיות יצירתי ובעל חזון מגובש. מדובר ביצירה מרהיבה ומחרידה שלא תניח לכם גם לאחר היציאה מהאולם. אם אתם מחפשים סרט שיטלטל אתכם בכל צורה אפשרית, "אובססיה" נוצר בדיוק בשבילכם.