"המנדלוריאן וגרוגו" הוא סרט צפוי, וזה לא דבר רע.

עדו דבורה, 21.05.2026

הפעם האחרונה בה סרט של ״מלחמת הכוכבים״ עלה למסך הגדול הייתה בשנת 2019, והמון דברים קרו מאז – קורונה, מלחמות, טלטלות מדיניות והמון סרטים בינוניים שטפו את הביצה ההוליוודית. הזיכיון הוותיק ששינה את כללי המשחק והגדיר מחדש את המונח "שובר קופות", לא ביקר את אולמות הקולנוע כמעט עשור. המון מים עברו בנהר בשנים האחרונות בין מעריצי ״מלחמת הכוכבים״ לבין דיסני, בעלת הזיכיון, אך אחד הדברים היציבים ביותר בתקופה הזו היה ״המנדלוריאן״, שזכתה לאורך השנים לשבחים רבים. שלוש עונות – אחת מצוינת, אחת טובה ואחת בינונית, ובמרכזם דמות מתוקה אחת שהפכה במהירות למכונת המרצ׳ החדשה של דיסני. כעת, ״המנדלוריאן וגרוגו״ מקבלים את הרגע שלהם גם על המסך הגדול.

עצם קיומו של הסרט הזה מאוד משונה. קיבלנו 3 עונות שחקרו ובנו את דמויותיהן של גרוגו והמנדלוריאן בהרחבה, כך שסרט באורך מלא לא באמת יכול לחדש המון, אלא אם יביא הברקה חסרת תקדים. הטריילר, השיווק וכל תהליך השחרור של הסרט היו עייפים והתרחשו בעצלתיים, מה שהוסיף לתחושת החוסר. אך סרט של מלחמת הכוכבים בקולנוע הוא אירוע קולנועי, לטוב ולרע. לשמחתי, הסרט לא רע, ולפרקים אפילו טוב מאוד.

כצפוי, ההרפתקה החדשה שמה במרכזה את שני הגיבורים שלנו במצוד אחר בקשה מטעם הרפובליקה, אשר מערבת את ארגון הפשיעה של ג'אבה ההאט שמצא את מותו בשובו של הג'דיי, אי שם ב-1983. באופן כללי, הילה אדירה של הומאז' ואהבה גדולה לסרט השישי בסדרה מרחפת מעל התוצר שלפנינו – החל מהדמויות המככבות בו, המבנה הנרטיבי של הסרט והאופן שבו הוא מתפתח ומחולק למערכות.

הסרט נוסחתי ועומד בכל דרישות הסף של סרט מלחמת הכוכבים. אולי דווקא הנוסחתיות והקלישאתיות של הסרט, היא זו שמונעת ממנו להפוך לתוצר מרענן, חדשני או בלתי נשכח בקטלוג של מלחמת הכוכבים על המסך הגדול. זה לא מונע ממנו להיות שעתיים של כיף טהור מזוקק, עם ויזואליה מרהיבה שעומדת ברף הציפיות הנדרשת מסרט מהפרנצייז' המרהיב ביותר. הסרט מצולם למופת, ערוך היטב, והאפקטים והמוזיקה נמצאים (כרגיל) כמה רמות מעל כל זיכיון אחר.

התמונה באדיבות פורום פילם.

אחד הדברים המתסכלים שפגעו בחוויית הצפייה הוא הדיאלוגים הרעים שניתנו לדמותו של רוטה ההאט. כמעט בכל רגע שהוא על המסך, המילים שיוצאות לו מהפה נשמעות משוחקות ומצועצעות מדי, עד שנדמה שמדובר בקואצ’ר ולא בדמות שאמורה לעורר אצל הצופה הזדהות. התוצאה היא קושי אמיתי להתחבר אליו כדמות מרכזית בעלילה, בהשוואה לאנדור למשל.

הדבר העיקרי שמתסכל הוא העובדה שבמקום להעז וללכת לכיוונים מעניינים יותר, הסרט נצמד לנוסחה הבטוחה ובוחר פעם נוספת במוכר והידוע. אולי מוטב להרים טלפון לטוני גילרוי ולאחיו, יוצרי תוצר ״מלחמת הכוכבים״ האחרון שבאמת העז לאתגר את הנוסחה הזאת. ובכל זאת, מדובר בסרט פופקורן נפלא ובסרט ״מלחמת הכוכבים״ מכובד שבהחלט מצדיק את הזמן שלו על המסך הגדול.

התמונה באדיבות פורום פילם.