שהרביעי במאי יהיה עמכם:

האובססיה לסטאר וורס מכה, והאימפריה מכה שנית.

עדו דבורה, 04.05.2026

לכבוד יום מלחמת הכוכבים, בחרתי להתמקד דווקא בגרסה המושלמת, הטהורה והמזוקקת ביותר של הסאגה. גילוי נאות למי שלא מכיר אותי: מדובר בסרט האהוב עליי ברמה קיצונית. עדות לכך אפילו תלויה אצלי על הקיר. לצד הפוסטר של “רחם”, סרט הבכורה שלי, ניצב פוסטר גדול ומרשים אף יותר של “מלחמת הכוכבים: האימפריה מכה שנית”.

הסרט הזה היה ונשאר יצירת מופת על זמנית – מבניית הדמויות והתהליכים שהן עוברות, להרכבת נבל מבריק, ועד לעיצוב הסט והתפאורה. גם בתחומי האפקטים, הצילום, העריכה והשימוש בצבע – בכל היבט הוא מתעלה מעל כל סרט אחר שראיתי. הנסיכה ליאה, למשל, תמיד מוארת באור זוהר, שטוף ולבן, בשל היותה נסיכה. כל כך הרבה משמעויות, חוכמה ומבע קולנועי מדויק ומתוחכם. סרט שהקדים את זמנו, שנשאבים לתוכו בקלות ולא ניתן לצאת ממנו חזרה. גם אחרי אינספור צפיות, תמיד אפשר לגלות בו משהו חדש.

המהלך הנרטיבי האמיתי של הסרט הזה, עם כל הכבוד ללוק ואביו, מתמקד דווקא במילניום פלקון. לכל אורכו של הסרט נבנית ציפייה לרגע המעבר למהירות האור, בזמן שהדמויות מנסות ונכשלות פעם אחר פעם – מה שבסרט הראשון בסדרה היה מובן מאליו. כשהרגע הזה סוף סוף מגיע, הוא מספק בטירוף, משום שבמשך שעתיים צפינו במאבק קשה להשיג אותו.

התמונה מתוך TMDB

בהשוואה לתקווה חדשה, יש כאן שיפור בכל היבט טכני אפשרי. בגדול, כל מה שתקווה חדשה עשה באופן מושלם – הסרט הזה מצליח לשכלל. ולשכלל את אחד הסרטים המשובחים בהיסטוריה זה הישג לא פחות ממדהים. האמת היא שזו גם גדולתו של הסרט: היכולת לקחת סיפור פשוט יחסית ואישי הרבה יותר מזה שמוצג בתקווה חדשה, ובמקום להתמקד בעימות יוניברסלי בין חבורת מורדים ותקוותם לגבור על אימפריה אכזרית – להציב קרב אינטימי יותר, בין דיכוי והתעללות לבין גורל והגשמה. וכאן הסיפור האישי מביא לידי ביטוי את הפרוטגוניסט והאנטגוניסט, הקשורים זה בזה לאורך כל הסרט – דארת’ ויידר ולוק סקייווקר.

הפעם מסעו של לוק הוא לעבר ידע ורכישת כלים לקראת התמודדות עם גורלו. הוא יודע שהיום שבו יפגוש את ויידר שוב קרב ובא, והוא צריך להיות ערוך ומוכן. לשם כך, הוא מגיע אל כוכב לכת ביצתי ומחפש את יודה – המאסטר הגדול בהיסטוריה של הג'דיי. דמותו של יודה בעת הצגתה היא לא פחות מיצירת מופת בשפה קולנועית. מצלמים אותו תחילה מרחוק, בשוטים פתוחים ועדשות רחבות, כדי להעצים את הפרשי הגדלים בינו לבין לוק ואף עם ארטו. אך ברגע שאנחנו מבינים מי זה יודה, לפתע העדשות נסגרות והשוטים מתקרבים ומצולמים מלמטה, להעצים את מאסטר הג'דיי האדיר. וזו רק דוגמה אחת מתוך רבות ומשובחות בסרט, והאמת היא שהדבר שעובד כל כך טוב בארק של לוק סקייווקר כאן הוא שסוף סוף הוא מוביל ולא מובל. הוא זה שנאלץ לעמוד מול בחירה גורלית, מבלי שנסיבות העלילה מובילות אותו לבחירה מסוימת –כמו בתקווה חדשה, כשדודיו נרצחו או כשאובי וואן קנובי נפל בקרב. כאן לוק הוא זה שבוחר לנטוש את האימונים כדי להתעמת עם דארת’ ויידר (מי שהוא עתיד לגלות שהוא למעשה אביו) ולנסות להציל את חבריו מגורל אכזר. זה מה שהופך את לוק סקייווקר לדמות מעניינת, מורכבת ובעלת שכבות ורבדים עמוקים הרבה יותר. דווקא הרעיון שהפעם הוא פגיע ופזיז יותר.

התמונה מתוך TMDB

ואם כבר עסקנו בדארת’ ויידר, אין ספק שהוא הכוכב של הסרט הזה. בהשוואה לתקווה חדשה, שבו דארת’ ויידר נבלע מעט בין דמויות האימפריה האחרות ועמד בצל המסתורין שהתאסף סביב הכוח והג’דיי, הפעם הוא האקטיבי, הוא מקבל את ההחלטות, והוא זה שמוביל את האימפריה למקומות ולמעוזות שבהם הוא חפץ. זה בא לידי ביטוי כבר מהרגע הראשון, בכך שהוא מחסל מפקדים על ימין ועל שמאל, ובעיקר ברגע היחיד שבו הוא כנוע –כשהוא מדבר עם הקיסר. זהו הרגע שבעצם מבהיר לנו את האיום האמיתי שמאחורי האימפריה.

המאורע המחולל של דמותו של דארת’ ויידר, זה שמניע אותו לפעולה נועזת, הוא הרגע שבו הוא שומע מפי הקיסר שבנו עדיין בחיים. קטע הפתיחה שלו בסרט מזכיר מאוד את שוט הסיום – אך כל אחד מהם מכיל משמעות עצומה ושונה לחלוטין. אם בתחילת הסרט ויידר מביט בכוכבים כשהוא לבדו, מבודד בעולם, בשוט הסיום הוא מביט בבנו הבורח, ולא עוד בבדידות שבחלל. יש לו, סוף סוף, משהו להיאחז בו. רגעים ללא דיאלוג, ששוזרים בתוכם כל כך הרבה סיפור.

והדברים הללו הם רק חלק קטן מהפלא שנקרא ״האימפריה מכה שנית״. הכול כאן עובד ומתחבר לכדי יצירת מופת אדירה, שלא נראתה כמותה מעולם. החל משינויי הקצב המשוגעים בעריכה, שעובדים בצורה יוצאת דופן, לסצנה המדהימה שבה יודה מרים את האקס ווינג של לוק סקייווקר מהמים, ועד לשימוש של במאי הסרט, ארווין קישנר, בהשראות מעולם האימה כדי לעצב את דארת’ ויידר כסוג של “סלאשר בוס” בקרב בינו לבין לוק – ועוד, ועוד, ועוד. אני באמת יכולה להמשיך לנצח, כי האימפריה מכה שנית הוא סרט שאפשר לדבר עליו לנצח. הוא מחזיק מעמד לנצח.

התמונה מתוך TMDB