״הכדור השחור״ הוא ממתק ויזואלי מבולגן
| פסטיבל הסרטים חיפה
עדו דבורה, 01.10.26
הרצון להאביס סרט באלמנטים, קווי עלילה ומבע עשיר ומרשים עלול להיות בעוכריו. ״לס איז מור״.
מבחינה טכנית בלבד, ״הכדור השחור״ הוא אחד הסרטים המרשימים שנראו מזה המון זמן. סצנת הפתיחה בפרט, שהיא מהמטורללות שנראו בקולנוע בזמן האחרון – קורנת שליטה כמעט בלתי רגילה במיזנסצנה ובכל האלמנטים הקולנועיים שמרכיבים אותה. המיקום של כל דמות בפריים, הבחירה בסדר השוטים ובקומפוזיציות, התנועה של כל דמות בתוך החלל, הצילום, הסאונד והאופן שבו המידע נחשף לצופה – כולם עובדים יחד בהרמוניה והרמה הגבוהה הזאת נשמרת לכל אורכו של הסרט. אלא שככל שהוא מתקדם, נדמה שהשליטה המוחלטת הזאת בכלים הקולנועיים עומדת בניגוד כמעט מוחלט לחוסר השליטה בסיפור שהסרט מנסה לספר.
תמונה מאתר TMDB
״הכדור השחור״ הוא סרטם החדש של צמד היוצרים הספרדים חאווייר אמברוסי וחאווייר קאלבו, המוכרים יחד כ״לוס חאביס״. השניים כתבו את הסרט יחד עם המחזאי אלברטו קונחרו, והוא שואב השראה מאחת היצירות האחרונות והלא גמורות של פדריקו גארסיה לורקה, שנרצח ב־1936. הסרט מתרחש בשלוש תקופות שונות ועוקב אחר שלושה גברים שחייהם נקשרים זה בזה. בקאסט נמצאים בין היתר מיגל ברנרדו, קרלוס גונסאלס ומילו קיפס, ולצדם פנלופה קרוז וגלן קלוז. הסרט הוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן ואף זיכה בצדק את אמברוסי וקאלבו בפרס הבימוי.
זהו סרט תקופתי יפהפה, אבל היופי שלו לא מרגיש סטרילי או כמו ניסיון להציג לראווה את עיצוב ההפקה. יש תחושה מתמדת שהפריים עצמו מספר משהו על היחסים בין האנשים שבתוכו גם כשאין כמעט תנועה. החלק החלש של הסרט נמצא בקו העלילה המודרני, שמתרחש במדריד, והיציאה מהעיר עושה לסרט טוב ומחזירה אותו לקו ויזואלי עשיר ומרתק.
תמונה מאתר TMDB
עלילת הסרט עוקבת אחר שלוש דמויות. קרלוס – צעיר המנסה להתקבל למועדון חברתי יוקרתי בקזינו המקומי, בתקופה שבה הוא נאלץ להסתיר את מיניותו. סבסטיאן – נגן חצוצרה שנלקח אל צבא המהפכה, מוצא את עצמו בלב המלחמה מפתח אמפתיה לחייל שבוי ופצוע מהמחנה היריב. אלברטו – מחזאי צעיר שמגלה כי סבו, שאותו מעולם לא הכיר, מת והותיר לו ירושה מפתיעה שמקורה מוביל אותו אל ההיסטוריה המשפחתית שלו, ובהדרגה נחשף הקשר בין עברו לבין סיפוריהם של קרלוס וסבסטיאן, וסודות שנקברו במשך שנים.
הסרט בנוי משלושת הסיפורים של שלושת הגברים. לפחות ברמה הרעיונית יש סיבה מאוד ברורה לכך שהם נמצאים יחד – כל אחת מהדמויות מייצגת פן אחר של התמודדות עם גבריות ועם הציפיות שהסביבה מציבה בפני גברים. הסיפור של קרלוס (מילו קיפס) הוא אולי הביטוי הבולט ביותר לכך משום שהוא מתקיים בתקופה בה עצם האפשרות לחיות באופן גלוי כמעט ולא קיימת. הוא נאלץ לפצל את עצמו בין מי שהוא לבין האדם שהעולם מאפשר לו להיות והפער הזה נמצא כל הזמן בתוך הדמות, גם כשהוא לא נאמר במפורש.
אצל סבסטיאן (אלוורו לפואנטה קאלבו), הסרט לוקח את אותו רעיון למקום אחר לחלוטין. הוא נמצא בתוך מלחמה עקובה מדם – אולי המקום הקיצוני ביותר שאפשר לחשוב עליו מבחינת הציפייה מגבר להיות חזק, אלים, חסר פחד ובעיקר לא רגיש. דווקא בתוך העולם הזה הסרט מנסה למצוא מקום לגבריות עדינה, רגישה ואינטימית.
קו העלילה השלישי מתרחש בהווה, שבו לכאורה כל מה שהיה בלתי אפשרי עבור הדמויות האחרות הפך לנורמה – היציאה מהארון כבר לא נתפסת באותה צורה, יחסים הומוסקסואליים יכולים להתקיים בגלוי, והסרט אפילו מדגיש את השינוי הזה בצורה מאוד בוטה בסצנת מין שפותחת את קו העלילה הזה. אם אצל קרלוס המיניות צריכה להישאר מוסתרת לחלוטין, כאן היא כמעט נזרקת לנו לפרצוף. בניגוד לשני הסיפורים האחרים, שבהם הדמויות מנסות באיזשהו אופן לנוע קדימה מתוך העולם שבו הן כלואות, הסיפור המתרחש בהווה יוצא למסע בכיוון ההפוך וחוזר אל העבר. במובן הזה, שלושת הסיפורים יוצרים איזושהי תנועה מעגלית. אנחנו מתחילים בתקופה שבה אסור היה להגיד את הדברים, עוברים דרך ניסיון למצוא רגישות בתוך עולם שמקדש גבריות ואלימות, ומגיעים לתקופה שבה לכאורה כבר אפשר להגיד ולעשות הכול – ודווקא ממנה עולה הצורך להסתכל אחורה ולהבין מאיפה הגענו.
תמונה מאתר TMDB
החיבור התמטי בין הסיפורים קיים ולעתים אף מעניין מאוד, אבל הוא לא בהכרח הופך את שלושתם לנרטיב אחד. הסרט עוצר סיפור בדיוק כשהוא מתחיל לצבור תנופה, קופץ לאחר ואז מכריח את הצופה להתחבר מחדש לדמות שעזב לפני לא מעט זמן, כששלושת הסיפורים לא מתפתחים באותו קצב, לא מקבלים את אותו זמן מסך ולא מצליחים להחזיק את הצופה באותה רמת עניין.
״הכדור השחור״ נמשך כשעתיים וחצי, אבל במהלך הצפייה הוא מרגיש כמו ארבע שעות. לא מפני שאין כאן מספיק חומר שמצדיק סרט ארוך, אלא בגלל האופן שבו הוא מחולק. הקפיצות הבלתי פוסקות בין התקופות לא נותנות לסיפורים מספיק זמן לנשום ובמקום שהמבנה יהפוך את הסרט לעשיר יותר, הוא הופך אותו למתיש.
״הכדור השחור״ הוא סרט גרנדיוזי שיורה לכל כיוון בניסיון להוכיח את צדקת דרכו וזה מה שהופך אותו לכל כך מתסכל. לפעמים סרט יכול דעת בדיוק מה הוא רוצה להגיד, ועדיין לא לדעת איך להגיד אותו.
