אולי תיהני מ״בעל בהזמנה״ אם לא תהפכי בראש את המגדרים

בר זינגר, 28.10.26

זה כל כך סרט בנות שאני יכולה להישבע שהוא מקבל מחזור כל חודש.
תמיד האשמתי את סרטי דיסני ברומנטיזציה של זוגיות מעוותת. תמיד חשבתי שצריך להתבגר ולהתעלות מעל התפיסה הילדותית, כדי להגיע לחיים הבוגרים בהבנה שאנשים הם יצורים מורכבים, מערכות יחסים הן דבר מורכב, וקשר בין שני אנשים לא הופך אותם לאדם אחד. אף אחד לא אמור לבטל את האישיות שלו בשבילך, וכאדם בוגר את לא אמורה לעשות אידיאליזציה לרעיון שבן או בת הזוג שלך הם אובייקט נטול אישיות, שעוצב במיוחד עבורך ונועד להתאים לך באופן מושלם.
ובכן, ״בעל בהזמנה״ הוא סרט שמטפח את הפנטזיה הזאת בקרב נשים בוגרות. הוא נשען על חוסר הביטחון של גברים ועל הציפיות החברתיות הבלתי אפשריות שמוצבות בפניהם מעצם היותם גברים, ובו זמנית מציג גיבורה שאינה עומדת בסטנדרטים החברתיים המצופים ממנה, ונותרת נאמנה לעצמה לאורך כל הדרך. יופי לה.

באדיבות סרטי יונייטד קינג
הסרט הזה הוא קצת כמו אבומינציה מודעת לעצמה של ״היפה והחיה״. בבסיסו של הסיפור רעיון מעניין שבוחן את הגבול שבין האנושי ללא אנושי ואת האופן שבו אנחנו בוחרים להתייחס למי שחורג מההגדרות המקובלות חברתית. יש כאן משהו שמזכיר את תפיסת העולם המיוחדת של גיירמו דל טורו, ולכן לא מפתיע שאנשים השוו וימשיכו להשוות את הסרט ליצירות כמו ״צורת המים״, על אף שמדובר במחמאה גדולה מדי לסרט כזה.

באדיבות סרטי יונייטד קינג
״בעל בהזמנה״ מגולל את סיפורה של דייגת בודדה, מלוכלכת ומסריחה (אוליביה קולמן), המתגוררת בעיירה כפרית ופטריארכלית שבה לתושבים אין שמות, והם מזוהים על פי המקצוע שלהם. לקראת אחת החתונות בכפר, שוזר הסלים (פיטר דינקלג׳) יוצר ביצים קסומות שמנבאות מי תהיה הבאה להינשא (דמייני שהמנהג של זריקת זר הכלה היה באמת מנבא מי הכלה הבאה). כשהדייגת זוכה בהגרלה ומקבלת את הביצה הנכספת, נשות הכפר שממילא בזות לה, מגיבות בתדהמה ובלעג לעצם האפשרות שתמצא לעצמה בעל. ביאוש רב, פונה הדייגת לשוזר הסלים ומבקשת ממנו לשזור עבורה בעל. לאחר מונולוג יפהפה כמו שרק פיטר דינקלג׳ יודע להגיש, שוזר הסלים נענה לבקשתה ויוצר את ״בעל הנצרים״ (אלכסנדר סקארסגארד, פשוט נקרא לו “איש הקש”). בין השניים נרקמת במהרה זוגיות מושלמת, שמשגעת את כל תושבי הכפר מקנאה.
זהו העיבוד הקולנועי הראשון לסיפור הקצר ״The Wicker Husband״ מאת אורסולה וילס ג׳ונס. בכתיבה ובבימוי אשמים אלכס יוסטון פישר ואלינור וילסון, שניכר כי טרם צברו ניסיון משמעותי בתחום. יש בתסריט משהו ילדותי, בוסרי ולא מנוסה, באופן כמעט מקסים שמעורר בצופה רצון עז לאהוב את הסרט, בייחוד כשהוא הולך יד ביד עם פסקול מעולה ומפזר על כל אלה הומור שנון.

באדיבות סרטי יונייטד קינג
אם יש סיבה טובה אחת לראות את הסרט הזה, היא המונולוגים של השחקן החד פעמי פיטר דינקלג׳. הסרט שוצף קדימה בקצב שלא מאפשר לרעיונותיו לחדור ללב הקהל, ודינקלג׳ הוא גדת נהר למצוא בה נחת. יש נחמה בנוכחותו הרכה, בקולו המלטף ובמונולוגים המדויקים שנכתבו עבורו, שמעניקים לסרט את הרגישות האותנטית שחסרה לו. תמיד קל להתאהב בדמויות בגילומו של פיטר דינקלג׳, אבל הפעם יותר מתמיד – קשה להיזכר מתי גילם דמות שובת לב כל כך.
שאר השחקנים הנהדרים, בראשם אוליביה קולמן ואלכסנדר סקארסגארד, מצוידים בתסריט לא מספיק מוצלח או מרגש, גם בסצנות שמכוונות לכך במניפולטיביות גלויה. בסצנות שכאלה סביר יותר שעפעפי הצופים ייאבקו שלא להיעצם מאשר שעיניהם יתמלאו בדמעות. קשה לחוש אמפתיה כלפי דמויות שהסרט לא טורח ליצור איתן חיבור רגשי, ולא מעניק להן שמות.

באדיבות סרטי יונייטד קינג
הרומנטיקה הלא קיימת בין הדייגת לאיש הקש לא עוזרת כמובן, וכך גם היעדר הכימיה המינית בין שני השחקנים. אמין יותר שסקארסגארד הוא איש קש במציאות מאשר שקיים זיק של תשוקה מינית בין השניים. התוצאה היא סרט לא סקסי בעליל, וזאת מבלי להזכיר את ההינדוס המיזאנדרי של דמות איש הקש לכדי ״גבר חלומות״ (כי מה יותר סקסי מלהנדס דברים?). מדובר בהנדימן מהסרטים שנוצר במיוחד בשבילה – הוא יודע לתקן הכול, יש לו חתיכת כלי, והשניים שוברים את המיטה מדי לילה, אחרי שאיש הקש מתקן אותה בבוקר. הוא כמובן לא משחק משחקים, לא משקר, חסר אופי וטיפש כמו נעל, והדבר היחיד שמניע אותו הוא הלב. יאמי.
הדייגת, לעומתו, מצטיירת כאישה לא נאה במיוחד, שכל הכפר לועג לריח הנורא הנודף ממנה, ובשום שלב לא ניתנת לצופה סיבה לחוש כלפיה אמפתיה. היא בלתי נסבלת ומנצלת את איש הקש בצורה כה דוחה, שקשה שלא למצוא את עצמך מתחננת שיברח עם מישהי אחרת. כן, לא רק העין נשארת יבשה.

באדיבות סרטי יונייטד קינג
התסריט אמנם לא טורח לאפיין מספיק דמויות או ליצור עולם משכנע, אבל הוא בהחלט מצחיק. למרבה המזל, ההומור מצליח לפצות כמעט על כל החסרונות, ולאורך הסרט פזורות בדיחות קטנות ורגעים משעשעים רבים. לא פעם אפשר למצוא את עצמך יושבת באולם וצוחקת מכל הלב, כך שהצפייה עצמה בהחלט מהנה. כל שנדרש הוא לכבות לחלוטין את המוח, להנות מפסקול דיי מוצלח, להימנע מלחשוב על הסטנדרטים הבלתי אפשריים שמוצבים בפני גברים לשם הוכחת גבריותם, ולהתעלם מבעיות תסריט או מכל שאר הדברים המטרידים. אם הצלחת לעשות את זה – יש סיכוי שתהני מאחד הסרטים היצירתיים והמצחיקים של השנה.


