"שליטי היקום״: יש לכם את הכוח לסרט הזה?

אנה דביר, 7.6.2026

יש משהו מפתיע בעצם העובדה שהי-מן מגיע לבתי הקולנוע בשנת 2026. מדובר בדמות שנולדה כצעצוע של מאטל בתחילת שנות ה-80. למעשה, הי-מן נוצר במכוון כדמות גנרית יחסית: המעצב רוג’ר סוויט הציג למאטל שלושה קונספטים שונים – חייל, אסטרונאוט ולוחם ברברי. בזכות הבחירה באפשרות האחרונה, העולם של “שליטי היקום” תמיד הרגיש כמו תערובת משונה של פנטזיה, מדע בדיוני, קסם, טכנולוגיה ושרירים. למרות שהי-מן וברבי מגיעים כביכול משני קצוות שונים של עולם הצעצועים, שניהם שייכים למאטל ואפילו הושקו בובות Barbie Signature המבוססות על דמויות מ"שליטי היקום". איכשהו, אחרי שצופים בסרט הזה, זה כבר לא נשמע כל כך מוזר. הבלונד שולט גם בקיץ הזה. 

באדיבות פורום פילם

עלילת הסרט עוקבת אחר אדם, הנסיך של ממלכת איטרניה, שהופרד בילדותו מעולמו ומחרב הכוח של אביו לאחר התרסקות על כדור הארץ. חמש עשרה שנים מאוחר יותר, כשהוא מוצא מחדש את החרב, הוא נאלץ לאמץ את זהותו של הי-מן ויחד עם חבריו, להתמודד עם סקלטור, המבקש להשתלט על הממלכה. במשך שעתיים ועשרים דקות "שליטי היקום" משתמש כמעט בכל טריק מספר ההדרכה של שוברי הקופות. איכשהו, זה מצליח לעבוד.

אחד הדברים שהסרט מבין היטב הוא שלא מספיק לתת לקהל חרבות, קרבות וגורלות עתיקים. צריך גם לגרום לו להתחבר. התסריט משקיע בדמויות, בבדיחות וברגעים קטנים של אנושיות. ההומור נונסנסי, ציני ואמריקאי מאוד, עם לא מעט רמיזות מיניות מפתיעות. הסרט קופץ בחופשיות בין בדיחות על דור ה־Z והחיים המודרניים לבין ממלכות קסומות, מכשפים וארמונות. אחת החוזקות של הסרט היא שהוא לא מנסה להפריד בין העולם הפנטסטי לבין העולם המודרני, אלא מערבב אותם כל הזמן. הסרט גם יודע בדיוק מתי לעצור את המיתולוגיה ולהצחיק ויש תחושה ברורה שמי שכתב אותו מבין שהקהל לא הגיע רק בשביל לראות את הי-מן מניף חרב, אלא גם בשביל ליהנות. הוא לא מפחד לצחוק על עצמו, והטרנספורמציה של הי-מן מצולמת ומוגשת בגרנדיוזיות כל כך מוגזמת, שאי אפשר שלא לחשוב על השינוי של הפיות ב"מועדון ווינקס". 

באדיבות פורום פילם

ניקולס גאליצין הוא ליהוק מצוין לתפקיד אדם. הי-מן תמיד היה סוג של פנטזיית גיבור אמריקאית קלאסית: בלונדיני, יפה תואר, שרירי וגדול מהחיים – גאליצין נכנס לנעליים האלה בגדול, ובלי לנסות להתחכם. הוא כריזמטי, חביב, ובעיקר מצליח לגרום לאדם להרגיש כמו אדם ולא כמו אייקון פלקטי של גיבור. בדקות הראשונות, קשה שלא לראות בקמילה מנדז את ורוניקה מ”ריברדייל” בתחפושת שנראית כאילו נשלפה מקומיק-קון. לשמחת הסרט, התחושה הזאת חולפת במהירות, ומנדז משתלבת באופן טבעי בעולם של “שליטי היקום”.

אי אפשר לטעות עם ג'ארד לטו, בטח לא עם פני גולגולת. לטו מגלם את נבל הסרט ״סקלטור״, בדיוק כפי שהייתם מצפים ממנו. גם כשלא נראה כמו עצמו – עדיין אפשר עדיין לראות את אותן הבעות פנים, את אותם חיוכים ואת אותן מניירות שכל כך מזוהות איתו. סקלטור כל כך מוגזם ותיאטרלי, שהנוכחות של לטו נחוצה לו. הניסיון להפוך את איוול-לין, המכשפה המרושעת ויד ימינו של סקלטור, למקור קומי – מורגש כמעט בכל רגע שלה על המסך. בעוד שרוב ההומור של “שליטי היקום” עובד היטב, במקרה שלה התוצאה מרגישה מאולצת, קרינג׳ית ולא משכנעת.

את כסא הבמאי תופס לא אחר מאשר טראוויס נייט, מנכ"ל אולפן לייקה – ביתם של סרטי אנימציה אהובים כמו "קורליין", "פאראנורמן" ו"קובו". הוא יודע בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ, ומצליח לגרום לנו להיקשר לדמויות איתן הוא עובד. במקרה של ״שליטי היקום״ מדובר בנמר ירוק ורובוטית חמודה במיוחד, שקשה שלא ליפול בקסמיהם.

העריכה חדה, במיוחד ברגעים הקומיים. חלק מהבדיחות הטובות ביותר לא נשענות רק על הטקסט אלא גם על התזמון ועל הדרך שבה הסצנות נחתכות ומוגשות. הפסקול המצוין של טום הולקנבורג, או בשמו המוכר יותר Junkie XL – מעניק לסרט אווירה מרוממת ותחושה של הרפתקה גדולה.

באדיבות פורום פילם

“שליטי היקום” לא יהיה הסרט הטוב ביותר של השנה. הוא ארוך מדי, ולא כל הדמויות שלו עובדות באותה מידה. ובכל זאת, הוא מצחיק, מפיח חיים בעולם שכיף לשהות בו, ובעיקר יודע בדיוק מה הוא רוצה להיות. לא בטוח שכל הקרבות המצוינים או כל פרטי העלילה יישארו בזיכרונכם, אבל תחושת ההנאה תלווה אתכם גם אחרי היציאה מהאולם. לפעמים זה כל מה שסרט צריך לעשות.