״שטח אפור״ כשמו כן הוא

אנה דביר, 11.05.2026

אין במאי שאוהב אקשן, גברים בחליפות, ודיאלוגים שנשמעים מתוחכמים – יותר מגיא ריצ'י (״סנאץ׳״, ״היחידה ללוחמה לא ג׳נטלמנית״), והנה הוא חוזר שוב לטריטוריה המוכרת והאהובה עליו עם סרט האקשן החדש ״שטח אפור״. כמו תמיד אצל ריצ'י, הוא מגיע מצויד בכל מה שאפשר לצפות ממנו – גברים יהירים והומור ציני שנשלף מהר יותר מאקדח (ואצל גיא ריצ'י גם האקדחים הם דמות ראשית), נשים חדות שלא מסבירות את עצמן פעמיים, כסף שנעלם, ומשימה אחת שמסתבכת. עלילת הסרט עוקבת אחר צוות חשאי של סוכני עילית הפועלים בצללים ומנהלים משברים בינלאומיים. כאשר אדם חשוב וחסר רחמים (מני סלזאר, בגילומו של קרלוס ברדם הנהדר) גונב הון בשווי מיליארד דולר, הצוות נשלח למשימה שמטרתה להשיב את הכסף, לפני שהמצב יוצא משליטה. מה שמתחיל כמבצע מתוחכם הופך במהירות למשחק אלים של הטעיה, הישרדות והרבה אגו.

באדיבות פורום פילם

נקודת החוזקה של הסרט הזה היא ג׳ייק ג׳ילנהול, שמגלם את דמותו של ברונקו. אני רחוקה מלהיות אובייקטיבית כשזה מגיע אליו, וסביר להניח שאמצא את עצמי נהנית כמעט מכל דבר שיעשה, אבל הפעם באמת הרגשתי שהוא מחזיק לא מעט מהרגעים הטובים של הסרט על הכתפיים החסונות שלו. יש בו אנרגיה עצבנית, כריזמטית ולא צפויה שעובדת נהדר בתוך הבלגן המסוגנן הזה. את דמותו של סיד, המנהיג הקר והמחושב של הצוות, מגלם הנרי קאוויל, שנראה כאילו נולד לתוך העולם של גיא ריצ'י. החליפות המחויטות והמבטים הקשוחים יושבים עליו באופן דיי טבעי. רוזמונד פייק עושה את מה שהיא עושה הכי טוב – להנכיח קור רוח וניכור מלחיץ, שהופך גם דמות בשם בובי למטרידה מאוד. אייזה גונזלס, שמגלמת את הדמות של רייצ׳ל, הדמות המרכזית בצוות, הייתה פחות משכנעת. למרות הנוכחות המרשימה שלה, הדמות שלה נשארת די שטוחה, ובסרט שכל כך נשען על כריזמה ודינמיקה בין הדמויות, הדמות שלה הרגישה חסרת חוש קצב.

באדיבות פורום פילם

הבעיה עם גיא ריצ’י מעולם לא הייתה הבימוי וגם סרטיו הקודמים התברכו בעריכה טובה, פסקול טוב ויכולת מרשימה לנצח על אנסמבל שחקנים בצורה מעניינת. יש לו את היכולת לגרום לצופה להיות על קצה הכסא ולצחוק תוך כדי, בעזרת תסריט קצבי מאוד ושנון לפרקים, שסובל מעודף ביטחון עצמי – תכונה שאצל ריצ'י היא גם חולשה וגם חתימת יד. ״שטח אפור״ מכיל הרבה התפזרויות וחוסר יכולת לעקוב אחרי הסלט שנוצר. למרות ההתפזרויות והמשחק המוגזם על סטריאוטיפים מעופשים של דמויות מסרט אקשן – הסרט עדיין כיפי, משעשע ומלא באנרגיה. אין כאן ניסיון להמציא מחדש את ז'אנר האקשן, אלא לשמן את המכונה הקיימת וללחוץ על הגז. ריצ'י יודע לבנות סצנות פעולה ובעיקר לגרום לכל דבר להיראות מעט יותר מתוחכם ממה שהוא באמת. זה לא בהכרח רע, ואין כל ספק שהקהל הרחב יהנה מהסרט הזה. לפעמים סרט טוב מסתכם בטריק טוב שמבוצע בביטחון. כזה שנותן לצופה שעה וחצי של אתחנתא קומית, מלאה בהמון אקדחים שמופיעים במערכה הראשונה ולא מפסיקים לירות עד סוף המערכה האחרונה.

באדיבות פורום פילם

העריכה המהירה מעניקה לסרט קצב גבוה ואנרגיה בלתי פוסקת, גם אם לעיתים זה בא על חשבון בהירות העלילה. הצילום של אד ויילד הוא מהאלמנטים הבולטים בסרט, עם בחירת לוקיישנים מדויקת – מערים אירופאיות קרות ועד חללים יוקרתיים שנראים כמו מוקד אמיתי לעסקאות מפוקפקות. הכול מצולם בצורה מאוד מוקפדת, עם אסתטיקה שמרגישה חלק מהאופי של הסרט.

״שטח אפור״ לא יגרום לאף אחד להכריז שגיא ריצ’י המציא את עצמו מחדש, להפך – הוא רק מוכיח שהוא עדיין משחק באותם צעצועים: כסף, כוח, בגידה, אלימות, ציניות ואירוניה. מדובר בסרט אקשן מלוטש, מהיר וציני, שנוטף ביטחון עצמי מופרז, בו גיא ריצ׳י עדיין נהנה לשעשע את הקהל בדיוק באותה המידה בה הוא נהנה לשעשע את עצמו.