״אל תוציא מילה״ סוף סוף בנטפליקס

בר זינגר, 17.09.26

״אל תוציא מילה״ זה מה שרציתי לצרוח על מי שישב לידי כשראיתי את הסרט לראשונה, וגם שמו של עיבוד אמריקאי שנוצר שנתיים בלבד אחרי המקור הדני שלו. סרט שבונה את המתח שלו בביטחון מוחלט ביכולת של הסיפור והשחקנים להחזיק את הצופה עירני לחלוטין – זה נכון לגבי המקור, וזה נכון גם לגבי העיבוד מ־2024, גם אם הוא פחות אכזרי ומבריק.

לא כל סרט זוכה לרימייק שנתיים בלבד אחרי יציאתו. במקרה הזה, מדובר בניסיון מעניין לקחת את אחד מסרטי האימה הזרים המדוברים בז׳אנר ולתרגם אותו לקהל אחר לחלוטין. את העיבוד החדש כתב וביים ג׳יימס ווטקינס, שלוקח את ״אל תוציא מילה״ הדני משנת 2022 ועושה לו פינוי בינוי דרך עדשה אמריקאית. התוצר שמתקבל הוא מותחן פסיכולוגי מודע לעצמו ומסחרי יותר מקודמו, שגם אם אינו רוצה או מצליח לשחזר את האכזריות של המקור, הוא לפחות חכם מספיק כדי לא לנסות להיות אותו סרט פעם נוספת.

כל מה שאפשר לומר על ״אל תוציא מילה״ מבלי לחבל בחוויית הצפייה הוא שמדובר במשפחה אמריקאית, שבעקבות היכרות מקרית במהלך חופשה, נענית להזמנה להתארח בביתם המבודד של זוג בריטי. עדיף לעצור אחרי הנקודה הזאת, כי ככל שתדעו פחות, כך הוא יוכל לעבוד עליכם טוב יותר.

תמונה מאתר TMDB

הרימייק לא נוצר רק מתוך רצון לחלוב מהצלחה זרה. שני הסרטים אמנם חולקים את אותו השלד, אך שונים לחלוטין בכוונות שלהם ובאופן שבו הם מנגישים אותו לצופה. המקור הדני הוא יצירה קרה וחסרת רחמים, שלא נותנת לצופה רגע של הפוגה או סיפוק, והעיבוד האמריקאי מכוון למטרות ולקהל אחר לחלוטין – הוא נגיש יותר, מצחיק יותר ונדיב יותר כלפי הצופה, גם כשהוא מערער אותו.

תמונה מאתר TMDB

אם יש סיבה אחת שבגללה כדאי לראות את הסרט, היא ללא ספק ג׳יימס מקאבוי. פאדי, הדמות המקבילה לפטריק מהסרט המקורי – היא נקודה בה העיבוד החדש מצדיק את קיומו ומתעלה על המקור. קשה להפריד בין הדמות לבין השחקן שמגלם אותה, משום שחלק ניכר מהאופן שבו פאדי משתלט לחלוטין על כל סצנה נובע מהנוכחות יוצאת הדופן שמקאבוי מביא איתו. על הנייר, פאדי עלול היה להישאר דמות חד מימדית ואפילו קריקטוריסטית. בגילומו של מקאבוי, דמותו של פאדי גם הומוריסטית וגם מאיימת, וגורמת לצופה להימשך אליה ולהירתע ממנה בו זמנית.

בניגוד למקור, דמותה של קיארה זוכה כאן ליותר זמן מסך, אך זמן מסך אינו תחליף לכתיבה טובה. גם בגרסה החדשה, היא עדיין דמות שטוחה שמוגדרת בעיקר דרך הגברים שסביבה. התסכול גדול במיוחד משום שאשלין פרנסיוסי מספקת הופעה טובה ביחס לחומר המשפיל שנתנו לה לעבוד איתו. פעם אחר פעם היא מצליחה לרמוז בהמון חן על שכבות עומק ועולם פנימי שהתסריט לא חופר בהם. יש לא מעט רגעים שבהם נדמה שקיארה עומדת להפוך לדמות מורכבת ומשמעותית באמת, רק כדי להחזיר אותה רגע אחר כך להיות שוב כלי עלילתי נוח בשירות הסיפור של אחרים. לזכותו של הסרט ייאמר שהוא לפחות מודע לבעיה; בניגוד למקור, שבו קיארה הייתה נטולת אישיות, כאן נעשה לפחות ניסיון להעניק לה נפח. ניסיון שנעצר בדיוק בנקודה שבה הוא מתחיל להיות מעניין. דיי מצחיק לראות שחקנית שמצליחה לחשוף את מגבלות התסריט רק מעצם העובדה שהיא טובה ממנו, וזה בדיוק מה שקורה כאן.

תמונה מאתר TMDB

״אל תוציא מילה״ לא טוב יותר מהמקור החריף, האכזרי והבלתי נשכח, אבל בניגוד ללא מעט רימייקים מיותרים, כאן לפחות יש הצדקה ממשית לעצם קיומו. העיבוד האמריקאי לא מנסה להחליף את המקור, אלא לקחת את אותו שלד ולבנות סביבו חוויית צפייה אחרת. וכשבמרכז החוויה הזו ניצבת הופעה כריזמטית, מאיימת וסוחפת כמו של ג׳יימס מקאבוי – גם מי שכבר יודע בדיוק לאן הסיפור הולך עשוי לגלות שהדרך לשם עדיין מחזיקה אותו חזק.