דם, סקס ופרצופים יפים: ״תעתוע״ לא מתעתע, אבל מבדר
עופרי אטרצ׳י-ניב, 05.10.26
בחורה צעירה שמגיעה תחת אמתלה של עבודה חדשה לביתם של זוג נשוי, חושפת סודות ומגלה שלא הכול מושלם כפי שנראה מבחוץ, בזמן שבינה לבין הגבר הנשוי מתפתחת משיכה מינית. התיאור שקראתם כרגע יכול להתייחס למספר רב של סרטי מתח, ספרים או סדרות, והפעם הוא מתייחס ל״תעתוע״ – סרט חדש המבוסס על ספרה של הסופרת רבת המכר קולין הובר.
מדובר בספרה הרביעי של הובר המעובד למסך הגדול, אחרי ״איתנו זה נגמר״ (שהפך לידוע לשמצה בעקבות הדרמה התקשורתית בין כוכביו ופחות בעקבות הסרט עצמו), ״להתחרט עליך״, ו-״מזכרת ממנו״. הסרטים שעובדו עד כה מספריה, אשר השתייכו ברובם לרומנטיקה הקלאסית, זכו לביקורות פושרות למדי. הפעם הסרט מתרחק מהמחוזות הללו ומציג מותחן פסיכולוגי אירוטי המשלב בין משיכה, חרדה ומסתורין.
תמונה באדיבות פורום פילם
הסרט מתחיל מנקודת פתיחה די מוכרת לחובבי הז׳אנר, ולכן לפחות בתחילתו הוא מרגיש מעט תבניתי. לואן (דקוטה ג'ונסון) מקבלת הצעה מפתה לעבוד כסופרת צללים ולהשלים עבור הסופרת רבת המכר וריטי קרופורד (אן האת'ווי) את סדרת הספרים שלה. זאת מפני שהסופרת, מסיבה שנשארת חסויה, לא יכולה להשלים את כתיבת הסדרה בעצמה. לואן מגיעה לביתם של הזוג קרופורד ומגלה כי וריטי משותקת לגמרי. לואן מתחילה לעבוד על כתיבת הספר הבא בסדרה, שעוסקת באופן עקבי בנבלים המבצעים פשעים נתעבים ומפרים את כללי המוסר. אולם, במהלך עבודתה מתחילה לואן לחשוד האם וריטי בעצמה עלולה גם היא להתגלות כנבלית, והאם מצבה הרפואי הוא בעצם העמדת פנים. בין היתר, בין לואן ובין בעלה של וריטי, ג'רמי קרופורט (ג'וש הארטנט) מתחיל להירקם קשר אינטימי במיוחד.
בחלקו הראשון, הסרט אכן מצליח לסקרן ולעניין. אן האת'ווי זורחת כסופרת המסתורית והאניגמטית, ובהחלט כובשת בכל רגע שבו היא על המסך עם כמויות של כריזמה וסקס אפיל. דקוטה ג׳ונסון עושה גם היא עבודה טובה בתור הסופרת המתחילה והמתוסכלת, אם כי לרוב מרגיש שהיא לא מגוונת במיוחד מדמות לדמות, והופעתה הקולנועית לעיתים זהה לתפקידים קודמים שלה. ובכל זאת, הכריזמה הטבעית שלה מאפשרת גם לה לזרוח ולא להיבלע בהופעתה של האת׳וויי. לעומתה, ג׳וש הארטנט, בתפקיד איש המשפחה החתיך (וזהו, לא נראה שיש בדמות הרבה מעבר להיותו אבא שהוא גם חתיך), די נבלע בין שתי השחקניות, שבהחלט גונבות את כל תשומת הלב.
תמונה באדיבות פורום פילם
הסרט בתחילתו מציג תעלומה מסקרנת וגורם לצופה לפקפק בחווית המציאות של הדמות הראשית. יחד עם דמותה של לואן הצופה מנסה לפענח את הזוגיות המסובכת של וריטי וג'רמי, ומתחיל לתהות היכן עובר הקו בין הזיה למציאות. עם התקדמות העלילה, הצופה מתחיל לפקפק גם בדמותה של לואן עצמה, שנראה שלעיתים זוממת לעשות יותר מרק לכתוב את ספרה הבא של וריטי, וחושקת בחייה מלאי המותרות ובבעלה הקשוב והאמפתי של הסופרת המפורסמת.
מעלותיו נבלעות בחלקו השני, שנותר די מאכזב. הסרט כולו נדמה כמתקדם לעבר טוויסט עלילתי שיהפוך את הקערה על פיה וישים את כלל אירועי הסרט בהקשר שונה לגמרי, אולם כשהטוויסט מגיע, הוא מתגלה כדי סתמי. טוויסט טוב מפזר מספיק רמזים לאורך העלילה, כך שעם מספיק תשומת לב ניתן לפצח אותו מראש. או לפחות, כאשר נחשף, הוא מאפשר להביט לאחור ולזהות את פירורי הלחם שפוזרו בדרך, וכעת נגלים באור אחר לגמרי והופכים ברורים יותר.
התפנית שנחשפת לקראת הסוף מגיעה כמעט ללא כל הכנה מוקדמת. אף פרט במהלך הסרט לא הצביע לכיוון האמת, ולכן היא מותירה בעיקר תחושת אכזבה ותסכול. לא נשתלו מספיק רמזים שיאפשרו לצופה לנסות ולפענח את התעלומה, וכשהאמת סוף סוף נחשפת, היא לא מגיעה עם תחושת סיפוק. לבסוף, הסרט מנסה באופן מניפולטיבי להציג את החשיפה באור אמביוולנטי, מה שמותיר את הצופה עם תחושת תסכול גדולה אף יותר.
תמונה באדיבות פורום פילם
הסרט, שמנסה למתוח את הגבול הדק בין אמת ובדיה, ולהציג שאלות לגבי מוסר, טוב מול רע, גיבור מול נבל – הופך עם החשיפה הגדולה לדי סתמי. סופו של הסרט מבטל לגמרי את הדיון המעניין שנוצר במהלכו, כאשר הוא עונה באופן די ברור על שאלת המוסריות של וריטי. סופו של הסרט מנסה גם לייצר עמימות מסוימת באשר למה היא אמת ומה הוא השקר, אך הניסיון הזה לא ממש עובד ומרגיש עצלני.
הסרט רחוק מלהיות מושלם, וחובבי המותחנים הפסיכולוגיים כנראה ימצאו את עצמם מעט מאוכזבים מהעלילה הלא מהודקת במיוחד, שמתגלה כבעלת חורים עלילתיים ופעולות לא רציונליות. אם מניחים את כל זה בצד, ״תעתוע״ בהחלט יספק את מי שמחפש בילוי קולנועי חביב, קצת אווירה סקסית, מסתורין ורצח, ובעיקר הרבה פרצופים יפים.
